Taboo - Bukowski - בוקובסקי lyrics

Published

0 225 0

Taboo - Bukowski - בוקובסקי lyrics

[וורס 1] אני חי כי אני חי, וכשאמות אז אמות ללא חיפוש אחר מהות, שבילים של משמעות לרוב הרגעים חולפים לידי, הזמן שואל אותי מה השעה וכשאני עונה לו שאין לי שעון, חולף על פני כסערה כאילו כדי להזכיר לי איזה משהו חשוב אך כל אשר קולטים חושיי הוא את ריחו הרקוב של האהוב, שליווה אותי תמיד, ולימד אותי לראות וידע לפתות את עיניי אחרי מטרות זוהרות כאלה שיעלמו אם לא אזיז את רגליי היום אבל הוא אותיר את עייני כבדות את רגליי באותו המקום [פזמון] אז איפה אני אהיה כשהמלודיה תגמר, וכשהביט יעצר... כנראה באותה נק' שאליה אני תמיד חוזר עם העט ביד וההבעה האבודה על הפנים אז איפה אני אהיה כשהמלודיה תגמר וכשהביט יעצר כנראה באותה נק' שאליה אני תמיד חוזר עם העט ביד והרצון להטיב עם חרוזים [וורס 2] יכול להיות שמה שצריך זה לקחת סמים ולשתות אלכוהול וזה הכל עכשיו אני מקשקש קורדינטות לרגש בחול יודע שהרוח תמחק אותן ותדעך עם החושים וכשהשמש תכהה לא תמצאו אותי מעל הגרגרים אבדתי לעצמי ועייפתי ממשחקי ממחבואים לא מחפש את עצמי, גם לא אנשים אמיתיים מצויד בזכוכית מגדלת, אני צד רגעים קטנים מחכה להם, תופס אותם עם רשת פרפרים לא פתחתי עיתון כבר שנה חלק יגידו שני רדוד, חלק יאמרו הוא לא בן שיחה עיסוקי העיקרי הוא במיקרו, צבעים ומראות מכניס זיכרונות למחסנים ומסווג לפי ריחות משתדל להפוך רגעים קטנים לנשים יפות רק כך ניתן ללכוד את האושר בכמויות הנכונות אני נותן לו לנצל אותי, ביודעי שאינו מוחלט יודע שכשיסיים יניח בחדרי הקט [פזמון] אז איפה אני אהיה כשהמלודיה תגמר, וכשהביט יעצר... כנראה באותה נק' שאליה אני תמיד חוזר עם העט ביד וההבעה האבודה על הפנים אז איפה אני אהיה כשהמלודיה תגמר וכשהביט יעצר כנראה באותה נק' שאליה אני תמיד חוזר עם העט ביד והרצון להטיב עם חרוזים [וורס 3] אני אדם זקן כלוא בגוף צעיר סופר בשנות כלב, את השנים שאני מעביר ורק ניצני שיערותיי הלבנות מעבירים את התחושות מצמיחים על פני השטח את מה שמת בפנים על החולות הלבנים המדהימים שלחופי שעון החול מתחת גשם של חול אני נפרד מחויך מהכל אך לא לפני שאזרוק לים את הבקבוק עם המכתב ובו יהיה כתוב שאין דבר עמוק מהגופה של עכשיו ושאין לי מה לומר חוץ מאולי שאין לי מה לומר התחושה היא די פשוטה עכשיו כשהכל נגמר בלי תשובות בלי שאלות בלי מטמון נסתר כנראה שבוקובסקי צדק כשדחס אלכוהול ואמר: "כבר בגיל צעיר הבנתי שאין לאן ללכת, ולעולם לא יהיה כי אני כבר שם, עכשיו אני יודע שידעתי אז, כל מה שיש לדעת"