הוא היה מסוג האנשים שהלכו לבחור היה רווק בלי ילדים וזה לא עשה לו טוב המצב הבריאותי שלו דרש לקבוע תור מול המצב הכלכלי שלו שדרש לפרוע חוב על פניו היה שמח ונעים הליכות כי כך היה בורח מהקושי לשרוד כל היום מבנק לבנק סוחב את העוני שלו שם מפעם לפעם ראה כמה כמוהו במיליונים פה כסף והשיט המונוטוני שלו כל חודש איכילוב מפונה באזעקות מתכסה בצינורות גוף שלא חודל לכתוב ביפ ביפ יוצא מתוך המוניטורים שלו הקצבה שלו היתה מונפקת על תקן ניתן לך שקל ולך שב בשקט כי תכף ניקח את הכול חי על טונה ולחם לקחו לו את הרכב ללכת ברגל לפתע נהיה לו רחוק לעיתים היה יושב על הספסל ברחוב עוצם עיניים נרדם חולם על הבית בחוף נזכר בכול הטוב הילדות והחום איך היה הולך לדוג היה לו גרוב בתוכו מעבודה אל עמידר אל עמותה אל המיטה אל המכתב אל התגובה מצפייה לאכזבה בוהה אל המראה בפרצוף מנומנם בודק את התחושה כמה הוא שקוף לעולם במרדף אחרי המאני זה לא צורה לחיות אל תאמר לי אם לא קל לי זה לא צורה לשרוף עץ או פלי על הפאדי אין שניה לנשום זה הסיפור של כול אחד בתוך הבאבילון יש כאלה כשבכלא יקפצו מהגג ואת האלו כשקשה להם אז כדור לרקה מה הפלא אם בתלם לא למדו תמשחק מול הגזל של העדר קחו בקבוק תבערה והוא בחדר כשהחברה ניתחו את המצב יושב בשקט מכבד את הדיבור המנותק מעמד ביניים מסכן איך הפנו להם גב? הוא רק עם צ'ק של אלפיים גר בכלוב מחורבן לא מזמן כבר את אמא ועיקלו לה תדירה שהותירה אותו עם הכול הכלום שבעולם תקופה שהוא מודיע שינוי זקוק למפלגה שהקליקה לא תחמיץ את המינוף שהיא יצרה תרים טוף מהרצפה, תגיד לו "עוף בבקשה" פאקיניג יותר אפקטיבי מלדבר אל בני אדם נדפק עם הפאסיבים דיבורים שורפים זמן לא יזוז כלום אם לא נקום עם נבוט ואגרופן באותו הלילה הוא ישב לכתוב אל אותו המניאק שלקח הכול אל אותו העם שלא ספר אותו כן באותו לילה הוא ידע תסוף איך חיפה התכסתה בקור איך הפכת עם שקל לגזול רגע, תן שניה לחשוב... כשהלהבות עלו לשרוף קילפו לו עור מהגב כשהרחוב עמד בשוק עד שקלטו ת'מצב כל הבלוק הריחו טוב מה זה אדם שנשרף סוף סוף ראו אותו כשהוא שוכב על אספלט במרדף אחרי המאני זה לא צורה לחיות אל תאמר לי אם לא קל לי זה לא צורה לשרוף עץ או פלי על הפאדי אין שניה לנשום זה הסיפור של כול אחד בתוך הבאבילון